יום הזיכרון לחללי צה"ל 2012
רב סרן אורי קולטון ז"ל נהרג בתאונת אימונים של מטוס קרב אותו הטיס ב-1 במרץ 2008. הוא השאיר אחריו את נעמה בת זוגו ואת דנה כלבת הגולדן האהובה. להלן דברים שאמרה נעמה השבוע בטקס יום הזיכרון. לאור הכרותי רבת השנים את המשפחה כוטרינר של דנה לפני ואחרי האסון קיבלתי את הסכמתה של נעמה להעלות את הדברים.
ד"ר עמיחי מורשת
_____________________________________________________________________________
דבריה של נעמה פורוס רשף ביום הזיכרון לחללי צה"ל על דנה ואורי-
בשבת לפני עשרה ימים נפרדתי מדנה. הגולדנית של אורי ושלי ואח"כ של ברק של הילדים ושלי.
דנה הוא השם שרציתי לקרוא לילדה שתיוולד לנו. אורי לא הסכים לתת לילדה שם של בלונדינית צפונית ומפונקת. כך קיבלה כלבת הגולדן שלנו את השם שלה. פשרה ! לימים אכן התגלתה דנה כבלונדית צפונית ומפונקת.
במרפאה הוטרינרית רשמנו אותה כדנה פורוס קולטון, אמרו שזה נשמע כמו חברה בע"מ לנו זה דווקא נשמע מאוד משפחתי ומרשים. שנים אחרי שאורי נהרג שאלו במרפאה אם אפשר לקרוא לה דנה רשף.
היום כשיש לי ילדים אני יודעת שזה נשמע משונה אבל אז, זוג צעיר ללא ילדים, דנה היתה הילדה המשותפת הראשונה שלנו. אורי, שפעם ראשונה גידל כלב התרגש מהנוכחות שלה בחיינו. משך שנה וחצי הוא התמסר לטיפול, אהבה והשקעה בה, כמו שרק אורי יודע : קם בשבת בשבע בבוקר משך חודשיים ונסע לפארק הירקון לאלף את הסוררת. הביא לה מתנות מהסימולטור בסנט לואיס, דיבר עליה וצילם אותה בכל פוזה אפשרית ולקח אותה עימו לטייסת. בלילה האחרון שהיה סוער , העביר את הפוף שלה לחדר שלנו שלא תפחד מהרעמים ובבוקר למחרת טייל איתה בגשם חזק לפני שעלה לטייסת.
באותו יום ראשון כשהתחילו להגיע אנשים הביתה דנה שמחה. הרבה תשומת לב ואחר כך גם הרבה אוכל. התיאבון גם בימים נוראים וקשים מעולם לא אבד לה, רק התעצם. בהתחלה כעסתי עליה. איך היא לא מתה מצער. אומרים שכלבים מתים מצער. אבל דנה לא מתה מצער היא חיכתה לו.
חיכתה שהרכב ייעצר ליד הבית כששמעה את הפיג'ו שלו, שעבר לידיים אחרות, נוסע ליד הבית שלנו.
רצה לדלת בכל פעם שמישהוא נגע בטעות בפעמונים שהיו תלויים ליד הדלת שאורי נהג לקפוץ לתוכם כל פעם שעלה במדרגות הבית.
חודש אחרי התאונה עליתי עם דנה לטייסת. היא ירדה בהתלהבות ושמחה מהאוטו שעטה לעבר המבנים בהתרגשות של "יופי שהבאת אותי. הנה אני מוצאת אותו". רצה מיד לחדר סמטים. יצאה. נכנסה למועדון. יצאה. עברה למבנה השני, ירדה למבצעים - לא שם. משמחה גדולה חזרה שפופה לאוטו.
כשבוזי מענף נפגעים הגיעה אלינו הביתה עם השעון שאורי ענד בזמן התאונה דנה לא הפסיקה לרחרח את השעון. ריחרחה, בכתה נבחה ריחרחה בכתה נבחה. קינאתי בה על היכולת שלה להריח את אורי.
בימי ההולדת נסענו לאורי לבית הקברות.
דנה היתה עובדת השיקום שלי. בכל פעם שמשכתי באף מייד ניגשה אליי. ולמרות שמעולם לא עלתה על מיטות וספות. בבוקר הלוויה, פעם ראשונה ויחידה עלתה למיטה ונשכבה לידי.
בפברואר השנה מצבה הורע והיה ברור שצריך לעזור לה לסיים. אבל איך נפרדים מדנה כלבה מלאת אופי אהובה שליוותה אותי ב- 15 וחצי השנים האחרונות ? חשבתי שלמיוחדת כמוה מגיע תאריך מיוחד 29 בפברואר. כזה שנוגע לא נוגע ב - 1 במרץ. אבל ה - 29 היה יום גשום כמו הראשון במרץ של שנת 1998 . אי אפשר להיפרד ביום כזה. אמרתי לחברים באזכרה שמזג האוויר הזה שהפך לדנה ולי את החיים לפני 14 שנה הציל אותה השנה.
לצערי לא להרבה זמן.
מרגש...
