אהלן,
לפני כשבוע הופיע בשעות הבוקר ליד ביתינו גור חתולים קטן כבן חודש. רזה עד מאוד, מלוכלך ומיילל רבות. הוא אכל בעצמו את האוכל הרטוב ששמנו לו ושתה מעט מים. המתנו לראות האם האמא תגיע, אך משהיא בוששה לבוא עד שעות הערב, והוא בינתיים סיכן את עצמו ונכנס למכסי מנוע של רכבים כל אימת שנבהל מדבר מה, החלטנו לאסוף אותו, ואיכשהו הצלחנו (הוא חושש מאוד) לגרום לו להכנס למנשא. את הלילה הוא בילה בשינה במנשא בתוך ביתינו ובבוקר למחרת לקחנו אותו לוטרינרית.
הוטרינרית בדקה אותו יסודית, הוא קיבל תילוע וטיפול בפרעושים למחרת, על-ידינו. בבדיקה עלה כי יש לו פטריית עור מדבקת, שגרמה לו לקרחות מפושטות ומרובות באיזורים נרחבים של פרוותו. התחלנו טיפול בפלוקונזול (0.3 מ"ג פעם ביום) למשך שבועיים. בינתיים הוא סיים שבוע של טיפול.
הוטרינרית אמרה שהפטריה מדבקת ויש לנו עוד חתולה (בוגרת) בבית וחתולי רחוב נוספים שאנו מאכילות ולפעמים קופצים לביקור בבית (...), שלא רצינו שידבקו ממנו, ועל-כן, בהתייעצות עימה, פיצי הקטן נמצא ב"הסגר" במנשא היותר גדול שלנו. ציידנו את המנשא בארגז חול קטן (והוא למד לעשות שם צרכים כמו גדול), מים, אוכל, נעל בית "פרוותית" שהוא החליט לאמץ וכרית צעצוע אחת קטנה שהוא נהנה לשחק איתה. הוא מקבל מנות נכבדות של ליטופים במהלך היום (שלאחריהן אנחנו מחטאות את הידיים באלכו-ג'ל) ופעם ביום, למשך כשעה, אנחנו מסתגרות איתו ומשחררות אותו בתוך החדר בלבד, בכדי שיחלץ את איבריו, יפעילם יותר וישחק במרחב קצת גדול יותר. הוא חוזר לבד אל המנשא שלו כשהוא רוצה, ואז אנחנו סוגרות את המנשא...
היום לקחנו את פיצי לביקורת (ולחיסון ראשון) והוטרינרית אמרה שנראה כי הוא יצטרך את הטיפול למשך יותר משבועיים, כי הקרחות באמת מאוד מפושטות ורבות.
שאלתי היא האם הפטריה הזו מפסיקה להיות מדבקת אחרי תקופה מסויימת של טיפול (כשהטיפול ממשיך ועימו בינתיים הקרחות). האם יש סיכוי שנוכל לשחררו קצת יותר עוד בטרם יסתיים הטיפול ומבלי להסתכן בלהדביק את שאר יושבי ויושבות הבית (ההולכים על ארבע ועל שתיים גם יחד)? עצוב לנו לראות אותו סגור במרחב כ"כ קטן למשך זמן רב כ"כ...
בתודה מראש,
יפעת, לימור, פיצי, תולי ושאר החבורה...
יפעת ולימור שלום ושנה טובה,
קודם כל רציתי להביע את הערכתי לכן על ההצלה של הגור. לא יכולתן לפעול נכון יותר. התאור של תהליך האימוץ ראוי שישמע וילמד ככתבו וכלשונו על כל השלבים והמרכיבים. כל הכבוד!!!!
לעצם שאלתכן פטריה בחתולים בהחלט מדביקה כל עוד היא קיימת על העור של החתול ולכן טוב תעשו אם תבודדו את פיצי כל עוד הוא נגוע . בדרך כלל יש ירידה ביכולת ההדבקה ברגע שרואים שהקרחות כבר לא מקושקשות ושמתחילה לצמוח פלומה של פרווה. זאת עדיין לא סיבה להפסיק טיפול אבל בהחלט ניתן להתיר מעט את הרסן. בשלב הזה אגב העור לא זוהר בבדיקת UV .
אני מנצל את ההזדמנות להתייחס לאופציות נוספות להדבקה (חלילה) מהגור לשאר חיות הבית. גורי רחוב הם פעמים רבות נשאים של וירוסים שונים שיכולים להדביק את חתולי הבית שחיים בסביבה סטרילית. לכן חשוב מאוד לוודא שכל החתולים הביתיים יהיו מחוסנים בחיסון מרובע בשנה החולפת (רצוי חצי שנה). אני מבין שיש לכם חתולה אחת שכזאת ולכן חשוב שהיא תהיה מחוסנת היטב לפני שהיא באה במגע עם פיצי. חתולי החוץ פחות בסיכון להדבק ולחלות אך גם להם לא יזיק לקבל זריקת דחף .
שיהיה המון הצלחה!
שנה טובה
ד"ר עמיחי מורשת
בית החולים הוטרינרי רחובות
08-9390738
היי עמיחי,
המון המון תודה על התשובה ועל הפידבק החיובי.
לצערי מצב הפרווה של פיצי רק הולך ומחמיר בינתיים. לאחר שיחה טלפונית עם הוטרינרית ביקרנו אותה אתמול שוב. היא בדקה עבור טפילי עור אחרים- ולא מצאה דבר, לקחה תרבית, והוסיפה עוד טיפול במשחה אנטי פטרייתית, פעמיים ביום, בנוסף לפלוקנזול.
הבעיה היא שפיצי הוא גורון מפוחד מאוד- ממגע בכלל (ליטופים לא מתקבלים בברכה) ומקרבה בפרט- כשמשוחרר בחדר בורח מאיתנו למקום הכי רחוק מאיתנו, וכשאנחנו קמות או זזות הוא נבהל ממש, מפסיק את משחקיו ו"מתחפר".
בעצת הוטרינרית לפני כשבוע החלטנו לא לוותר לו בעניין המגע, בכדי להרגילו לעניין, ואנחנו מוציאות אותו לליטופים (כשהוא עטוף במגבת- גם בגלל הפטריה וגם בגלל שאחרת הוא פשוט בורח). כשאנחנו מלטפות אותו זה כבר לרוב בסדר, אבל הלהגיע לזה... הוא נושף, רושף, מנסה לברוח ולשרוט, ואני כבר לא יודעת אם אני עושה עבורו לטובה או לנזק. בסוף כשהוא בידיים, הוא שוכב, לעיתים נרדם, ונראה כי נהנה... אבל בסוף גם תמיד בורח מהידיים...
עכשיו גם נוסף הטיפול במשחה- שבחווייה שלי אותו רק מוסיף לטראומה שלו- והופך אותו לעוד יותר מפוחד ממנו ומהמגע שלנו.
מה עושים? יש איזשהן עצות בעניין? אני כבר לא יודעת אם ליטופים ומגע הם דבר חיובי עבורו או לא, וזה מתסכל.
יש לך במקרה איזשהן עצות או מחשבות בעניין מניסיונך רב השנים?
המון תודה,
יפעת, לימור ופיצי
נחלק את התשובה לשניים- ההיבט הרפואי וההתנהגותי-
בפן הרפואי צריך סבלנות. אני הייתי מסתפק בטיפול לפה בפלוקונזול ומחכה בסבלנות. אני לא אוהב משחות כי הם יוצרים תחושה דביקה שהחתולים שונאים ואז מגרדים ואז נוצרים פצעים חדשים. אבל זאת ההחלטה של הוטרינר המטפל. מעבר לכך חשוב להאכיל אותו אוכל עתיר חלבון ואיכותי כדי לחזק לו את מערכת החיסון. חשוב שיאכל הרבה ויתחזק. להערכתי בתוך שבוע תתחילו לראות שיפור. פשוט צריך סבלנות ולעיתים נדירות צריך להחליף את התרופה שניתנת לפה .
בפן ההתנהגותי- חשוב כן להרגיל אותו אליכם בשתי צורות. א' עם ליטופים כמו שאתם עושים בכוח. גם עם מתן אוכל טעים כמו טונה או ריקברי מהיד לפה שלו (במיוחד כשהוא על הידיים שלכם) כדי שיקשר אתכם עם דברים טובים. כשניגשים אליו להשתדל ללא תנועות פתאומיות אלא ישר ולעניין בצורה צפויה. אני משוכנע שעם הזמן הוא יתרגל.
לא להבהל מכך שהוא בורח מכם. פחדנות זאת כנראה תכונה שהצילה אותו לפני שהגיע אליכם וכנראה גם בעתיד אם הוא יצטרך לצאת לחצר. עם הזמן הוא יתרגל אליכם.
בהצלחה
ד"ר עמיחי מורשת
בית החולים הוטרינרי רחובות
08-9390738
היי עמיחי,
ראשית, רוב תודות על התשובה המפורטת והמרגיעה. פיציקי אכן מראה בימים האחרונים סימני התרגלות אלינו ולעיתים אף מגרגר בזרועותינו (גם אם כמה דקות אח"כ בורח מהן 🙂 ).
הבעיה היא שאני מתחילה לחשוש שאולי ההתרגלות הזו היא סממן רפואי לא חיובי... ביומיים-שלושה האחרונים פיצקי אוכל הרבה פחות (כחצי מהכמות שהיה אוכל עד כה, וזה כמובן לא הרבה מפאת קטנותו). בהתאם הוא גם עושה הרבה פחות צרכים. הוא גם נראה חלוש יותר, אם כי עדיין נהנה מאוד ממשחק בחכה. בהתחלה חשבתי שאולי הוא התרגל וכבר לא נבהל ולוחם כפי שהיה בהתחלה, אבל עכשיו, בצירוף חוסר התיאבון, אני מתחילה לחשוש. לצד זאת חשוב לציין כי נראה חלה האטה ואולי אף מעט שיפור במצב הפרווה והעור שלו.
שוחחתי עם הוטרינרית, גם בכדי לוודא האם הגיעו תוצאות התרבית. היא אמרה שכרגע נראה כי התרבית שלילית, אבל שהיא הייתה נותנת לזה עוד יומיים, מכיוון שהוא קטן ולא נלקחה ממנו הרבה דגימה, שכן הוא מאוד סבל במהלכה. היא המליצה להמשיך בינתיים עם הטיפול, במיוחד כשנראה שמתחילה סוג של רגיעה ושנשוחח עימה שוב בעוד יומיים. בשל הדיווח שלי על חוסר תיאבון, היא המליצה בינתיים לתת פלוקנזול יום כן-יום לא, עד לשיחת הטלפון בעוד יומיים.
אני בינתיים דואגת מאוד, בעיקר מפאת חוסר תיאבונו. כמובן שהסיכוי שזאת לא פטריה בסופו של דבר, וכי אנחנו נותנים טיפול לא מתאים כבר שבועיים, לא עוזר.
מה אתה אומר, יש עוד משהו שכדאי לעשות, או שלא חשבנו עליו? הן מבחינת חוסר התיאבון והן מבחינת הטיפול הרפואי.
רוב תודות,
יפעת ופיצקי
