חסימת שתן בחתול/ FUS /FLUTD

 

מחלה שהיא מקרה חירום! נפוצה אצל חתולים זכרים ויכולה לגרום למוות תוך שעות ספורות ללא טיפול!

 

 

רקע

תפקידה של מערכת השתן בבע"ח הוא סינון הדם מרעלים,תוצרי פירוק, מינרלים ואלקטרוליטים שאינם נחוצים עוד לגוף (תפקיד הכליות),לאגור אותם באופן זמני (תפקיד השלפוחית), ולהפריש אותם בשתן (תפקיד האורטרה = צינור מוביל השתן).

צינור מוביל השתן שונה בין זכרים ונקבות. לנקבות יש צינור רחב וקצר ולזכרים צינור ארוך וצר ועל כן מחלה זו מתרחשת בעיקר אצל זכרים ונדירה יותר אצל נקבות.

מהי חסימה?

חסימת דרכי שתן היא מצב שבו יש פקק בצינור השתן (האורטרה) ואין אפשרות לשתן לצאת מהשלפוחית אל מחוץ לגוף. השתן מצטבר בשלפוחית שגדלה למימדים עצומים. עקב כך הכליות לא מסוגלות לפנות יותר רעלים מהגוף.

ישנם מס' גורמים :

  • סיבה התנהגותית - חתולים שלא שותים מספיק.
  • סיבה רפואית - חתולים עם דלקת בדרכי השתן (ציסטיטיס).
  • סיבה מטבולית - הפרשה מוגברת של תוצרי פירוק כמו מגנזיום פוספאט ואוקסלאטים שמתגבשים ויוצרים גבישים שבתורם חוסמים את צינור השתן.

כיצד יודעים שהחתול חולה?

בתחילה, החתול יראה סימנים של חוסר נוחות – הוא ייכנס וייצא הרבה מהארגז ולא יצליח להעביר שתן או אולי רק כמה טיפות. ייתכן ויילל הרבה בזמן שהותו בארגז או שינסה להשתין במקומות אחרים בבית. החתול לא יאכל וישתה בכמות הרגילה, אם בכלל, ירבה ללקק את אזור איבר המין ויהיה כאוב באזור הבטן.

מצב זה ילך ויחמיר עד שלבסוף החתול יתחיל להקיא(עקב הרעלים המצטברים בגופו) ייחלש, יהיה ירוד, חסר מצב רוח ומכונס בעצמו.

מהם התהליכים הקורים בגוף?

  • כאב עצום וחוסר נוחות - השלפוחית המלאה יוצרת לחץ וישנו גירוי תמידי וניסיון לעשיית צרכים.
  • ירידה בקצב הלב (ברדיקרדיה) – אשלגן, אלקטרוליט שאמור להיות מפונה מהגוף עם השתן, לא מפונה. עליית רמתו בגוף מורידה את קצב הלב ובסופו של דבר יכולה לגרום לדום לב ומוות.
  • ירידה בטמפרטורת הגוף (היפותרמיה) - נגרמת בשל עליית ריכוז הרעלים בגוף ובראשם האוריאה (תוצר פירוק של חלבון שאמור להיות מפונה בשתן). ככל שהטמפ' תמשיך לרדת החתול יהיה יותר מכונס בעצמו ופחות פעיל.
  • השפעות נוספות של עליית האוריאה בדם כללות כאבי בטן, בחילות, הקאות, התייבשות, חולשת שרירים ועייפות.
  • פגיעה כלייתית - מאחר ואין פינוי פסולת מהגוף, רעלים ממשיכים להצטבר ולהכביד על פעילות הכליות. כתוצאה מכך יכולה בהמשך להישאר פגיעה כלייתית תמידית.

 

FUS_full

מה לעשות?

במידה וישנם סימנים מחשידים יש לבוא מיד עם החתול לוטרינר.

כבר בבדיקה הפיסיקלית ניתן יהיה לדעת האם החתול חסום. הוטרינר ימשש את בטנו של החתול והוא ירגיש שלפוחית גדולה וקשה. החתול יהיה כאוב מאוד. מצב זה הינו מצב חירום שדורש טיפול מיידי מציל חיים.

טיפול:

זהו מצב חירום שמצריך לבצע  מספר פעולות במקביל: יש לטשטש את החתול, לפתוח את החסימה בעזרת מכשור מיוחד, לבצע בדיקות דם שיעריכו את חומרת המצב, לבצע צילומי רנטגן ואולטרסאונד של השלפוחית ולאבחן בבדיקת שתן את הגורם שהוביל לחסימה (כמו אבנים למשל),לחבר לחתול אינפוזיה ורידית ולאשפזו.

את פתיחת החסימה יש לבצע בטשטוש מאחר והחתול מאד כאוב ולא יאפשר שיטפלו בו כשהוא ער.

לאחר פתיחת החסימה הוטרינר יבצע בדיקה לשתן שנדגם מהחתול לחפש תאי דלקת וגבישים של מינרלים. אותם גבישים עשויים להתאגד וליצור פלאקים, משקעים או אבנים שעשויים לגרום לגירוי לאורך כל הצנרת בזמן יציאתם ואף לגרום לחסימה נוספת.

שני הסוגים הנפוצים של הגבישים נקראים סטרוויט ואוקסלאט.

לאחר פתיחת החסימה החתול יחובר לקטטר שתן כדי לרוקן את השלפוחית באופן רציף לצורך ניקוי הגוף מרעלים וכדי שהצנרת "תוכל לנוח". יהיה עליו להישאר לאשפוז במשך 48-72 שעות תלוי במצבו. בזמן זה יקבל שיכוך כאבים, נוזלים ותרופות לוריד.

חשוב לדעת – חתול שנחסם פעם אחת יכול להיחסם שוב!

לאחר השחרור מבית החולים יש צורך בהמשך מעקב ושינוי תזונתי לחתול. החתול יצטרך לאכול מזון רפואי שאמור לשמור על חומציות שתן נכונה שלא מאפשרת היווצרות גבישי מינרלים וכן מזון שמעודד שתיה.

בכל מקרה שיש חשש לחסימה חוזרת (ראה סימנים בתחילת המאמר) חשוב להקדים ולהגיע לטיפול דחוף.

יש חתולים שבשל בעיה מבנית בצנרת יסבלו מחסימות חוזרות ויצטרכו בסופו של דבר לעבור ניתוח שבו מבטלים את הצנרת הארוכה שנחסמת, מקצרים אותה ויוצרים פתח חדש להטלת שתן במקום הפתח הקיים.

אחרי ביצוע ניתוח שכזה הסיכויים לחסימה חוזרת קטנים באופן משמעותי. אנחנו משתדלים להימנע ככל הניתן מניתוח זה ומבצעים אותו רק בלית ברירה.

 

רפואה שלמה!